אתמול ניהלתי שיחה עם שרית אמיתי, מאמנת עסקית מדהימה, סיפרתי לה על עצמי ובאיזה שהוא שלב הסברתי שאני עקשנית באופי שלי, והיא גרמה לי להסתכל עלי אחרת.
כאשר אנשים סביבי פוגשים אותי הם רואים בהתנהגות שלי עקשנות, אבל אני לא עקשנית, אני בטוחה בעצמי ויודעת מה אני רוצה, מבחינתי זו פשוט דרך להשיג את מה שחשוב לי.
ומאז אני חושבת על זה, כמה המחשבות שלי על עצמי הם בעצם שיקוף של מה אנשים אחרים אמרו לי עלי. ההערות האלה שזרקו לי לאורך השנים, ההורים, המורים, המפקדים בצבא, המנהלים (המעט שהיו).
הם ראו אותי דרך העיניים שלהם, מהדרך בה הם רצו שאתנהג. אז כאשר לא הסכמתי איתם הייתי עקשנית, כאשר הצלחתי יותר ממה שהם ציפו הייתי חכמה, כאשר לא התחשק לי לעשות משהו הייתי עצלנית, ועוד כל מיני מחשבות שאספתי על עצמי לאורך השנים.
תחשבו כמה המילים והביקורת שקיבלתם הפכו להיות המשקפיים דרכם אתם רואים את עצמכם.
וכמה יהיה נחמד להניח את המשקפיים בצד ולהסתכל על עצמכם כמו שאתם באמת, ולא כמו שאמרו לכם שאתם צריכים להיות, כדי להתאים לדמות הדמיונית הזו שקיוו שתהפכו להיות.
להזיז הכל הצידה ולהרגיש נוח להיות מי שאתם.
תגובות