אני רוצה לספר לכם איך גורשתי מפולין

אני רוצה לספר לכם איך גורשתי מפולין. אני באה מבית פולני, להסתכל על הדשא של השכן הוא ספורט לאומי בפולין, להתלונן, לקנא, להרגיש רגשות אשם כל אלו הם ענפים באולימפיאדה הפולנית להסתכל על החצי כוס הריקה. נפרדתי מכל אלה כאשר הבנתי שהחצי כוס הריקה... לא קיימת.

אם אמשיך להשתמש במטפורה של הכוס, אין דבר כזה חצי כוס ריקה, יש חצי כוס עם נוזל וחצי כוס עם אוויר. אין דבר כזה אין, כאשר אנחנו רואים את החצי כוס שאין בה נוזל, החצי הריק, הוא כזה בגלל המשמעות שאנחנו נותנים למה שיש בה. חצי כוס אוויר הוא משהו מאוד חיובי לאנשים שקשה לנשום, לצוללנים ואסטרונאוטים.

לכל אירוע או מצב קיים רק מה שיש, כל מה שחסר הוא חסר במחשבות שלנו, לא במציאות. אז אם בחצי כוס הריקה אני ללא זוגיות, החצי כוס הזו מלאה בזמן שלי עם עצמי, זמן להתפתחות אישית, זמן לעשות דברים איתי, זה לא ריק, זה מלא במשהו אחר.

להיות עם מה שיש, כי האין לא קיים.

המחשבות שלי הוא הדרך בה המוח שלי בוחר לראות את העולם, אם המוח בוחר לתת פרשנות שלילית למציאות יש לי את הכוח והיכולת לשנות את הפרשנות. אני לא חייבת להאמין לכל המחשבות שהמוח שלי מציג לי, אני אפילו לא חייבת להאמין לרוב, אני יכולה לבחור להאמין למה שתורם לי.

אני בוחרת רק מחשבות שמקדמות אותי, למדתי לראות רק כוסות מלאות (וגורשתי בבושת פנים מפולין).