דוגמא אישית

נניח ונכנסתם לחדר וכולם צוחקים בו, תוך כמה זמן תתחילו לצחוק בעצמכם?

נניח ונכנסתם לחדר וחמש דקות אחר כך מבלי לדעת למה כל מי שמסביבכם מתחיל לצרוח ולברוח מהחדר בבהלה, כמה זמן ייקח לכם להצטרף לבהלה ולברוח?

כמה אנשים צריכים לעמוד ברחוב ולהביט למעלה על מנת שתסתכל בעצמך גם למעלה לראות מה קורה?

למרות שאנחנו רוצים לראות את עצמנו כאנשים אינדיבידואליים אנחנו בנויים להיות מותאמים חברתית למי שנמצא סביבנו,

תחשבו על זה, מבחינה באבולוציונית מי יחזיק מעמד,

האדם הקדמון ששיתף פעולה ועשה מה שהקבוצה עשתה ביחד?

או האדם הקדמון שרצה לעשות דברים לבד והתעלם מהמעשים של הקבוצה?

ניחשתם נכון, אנחנו צאצאים של מי שהשתלב חברתית והתאים את עצמו לקבוצה,

בעצם, אפשר להגיד שהיכולת להסתדר לבד ללא הקבוצה היא המצאה חדשה של השנים האחרונות.

פעם כדי לנצח במלחמה היית צריך צבא, היום כל מה שצריך זו טכנולוגיה ואדם אחד ללחוץ על הכפתור.

פעם היית צריך להיות נחמד לשכן שלך כדי שבסוף העונה אתה תמכור לו תפוזים והוא ייתן לך תפוח אדמה, היום כל מה שצריך זה ללכת לסופר.

אבל,

המוח שלנו עדיין מתוכנת להגיב לקבוצה, ואם עניתם בכנות על שלושת השאלות הראשונות הייתי מגלים שאתם תתחילו לצחוק תוך כמה דקות, תברחו מיד, וצריך רק 3 אנשים שיתבוננו למעלה בכדי שתבדקו מה קורה.

מה זה אומר?

זה אומר שהדרך שבה אתם נוהגים היום משפיע מאוד על מי שנמצא סביבכם, אם אתם רוצים או לא.

קחו למשל מחקר שנעשה באירופה בחניון של סופר גדול. המדיניות של הסופר היתה שלאחר הקנייה מחזירים את העגלה למקום העגינה. נעשה ניסוי שרצה לראות תגובה קונפורמיסטית של אנשים והחוקרים השאירו עגלה אחת בחניון. בימים אחר כך החניון התמלא בעגלות שאנשים לא החזירו.

במילים אחרות – אם הוא יכול גם לי מותר, מה אני פראייר?

מה אני מנסה להגיד?

אם אתם יוצאים מהבית בימים אלו, כי אתם לא בקבוצת סיכון, ואף אחד שאתם מכירים הוא לא בקבוצת סיכון. אתם יכולים להשפיע על השכנים או האנשים שרואים את התמונות שלכם בפייסבוק לנהוג כמוכם.

לא בגלל שאתם רעים, בגלל שהמוח שלנו בוחן את הסביבה ומקבל החלטות בהתאם למה שהמוח הקדום שלו אומר. דעת הרוב קובעת, או במקרה זה התנהגות הרוב קובעת.

אז בבקשה, גם בשבילכם וגם בשביל אחרים, הישארו בבית