לשבת על הגדר

אחד מהדברים שאנשים הכי מתקשים איתם זה לשבת על הגדר, למה אני מתכוונת? לא להצליח להחליט.

מה ללמוד? או במה לעבוד? או איזה בן זוג לבחור? האם לקנות או לא?

פעם לא היו כל כך הרבה אופציות, אם היית בן של נגר, היית נגר. אם היית בן אצולה, היו קובעים לך מה ללמוד, ואם לא היית, לא היו לימודים. בן זוג? שידוכים.

מיעוט האפשרויות אומר פחות בחירות, פחות התלבטויות, פחות FOMO, למי שלא מכיר פרוש המילה הוא Fear Of Missing Out.

ריבוי האופציות מייצר את הפחד לפספס את הדבר הטוב הבא. אולי בדייט הבא אני אפגוש משהו יותר טוב. מה ללמוד? מחשבים, מחשבים ומדעי המוח, או אולי משפטים, מה אפספס כאשר אני אבחר את התואר הזה? העבודה הזו מספיק טובה לי? אולי במקום הבא יהיה יותר טוב?

ואז, אנחנו יושבים על הגדר, והמוח עסוק כל הזמן במה ההחלטה הטובה ביותר, האם זו או אחרת? מה אנחנו מפספסים, על מה אנחנו מוותרים, חיטוט אין סופי בלי מנוחה (rumination).

כאשר המוח נמצא במערבולת, קשה לתפקד, מה גם ששום דבר לא זז, לא הולכים ללמוד, לא בוחרים בת זוג, ולא נהנים בעבודה.

לשבת על הגדר זה הדבר הכי קשה.

איך יוצאים מזה? (לימדה אותי אישה יקרה)

במקום לעסוק במה אנחנו מפספסים, להתעסק במה שאנחנו מרוויחים.

אני אבהיר, אם אני מרוויחה מהזוגיות שאני נמצאת בה חברות, תמיכה ואוזן קשבת וזה משהו שחשוב לי, אז בחרתי נכון. וזה לא משנה מה האופציות האחרות, כי כבר הרווחתי.

אם אני מחפשת לימודים ואני רוצה להרוויח עניין ואינטראקציה עם אנשים. אותי מעניין למשל, ביולוגיה וזה כולל עבודות מעבדה בקבוצות, כאשר אלמד את מה שאני מרוויחה, אני אצא נשכרת.

אם אני רוצה להרוויח בעבודה בה אני נמצאת תחושת שייכות וחברים, ויש לי את זה בעבודה הנוכחית, הרווחתי.

לבחור רווחים זה לבחור ערכים, מה חשוב לי.

כאשר ערכים מנתבים אותנו בחיים, גם כאשר אנחנו טועים, זה עם רווחים.