תחושות ומחשבות

זה לא חדש, לא לכם ולא לי, שלמילים יש חשיבות, שלדרך בה אנחנו מנסחים או מפרשים דברים, גם אם זה בתוך הראש שלנו, יש תפקיד.

קחו למשל את התגובה הגופנית הבאה – עליה בלחץ דם, הרחבה של כלי דם חיצוניים (גורם להסמקה), הזעה, דופק גבוה, נשימה קצרה ושטחית, רעד בשרירים.

ועכשיו שאתם קוראים את זה אני רוצה שתדמיינו אתכם מגיבים בתגובה הגופנית הזו ותגידו לי, מה המחשבות שעוברות לכם בראש?

אל תמשיכו לקרוא מיד, כדי להבין על מה אני מדברת אני רוצה שתשקיעו שנייה להרהר ותגידו לי, מה אומרת התגובה הגופנית הזו בשבילכם?

אין תשובה נכונה או לא נכונה לשאלה, זו בדיוק הפואנטה,

התשובה שלכם תלויה במחשבה שלכם ולא המחשבה שלכם היא זו היוצרת את התגובה הגופנית.

יש אנשים שיענו את התגובה הגיונית הזו כלחץ, אולי חרדה, אחרים כהתרגשות, יש כאלה שיגידו שזה מבוכה ואחרים שיחשבו שזו עוררות מינית.

כל כך הרבה דרכים לתת פרוש לאותה תגובה גופנית שאתם מרגישים/חשים/מגיבים בגוף.

מה זה אומר?

אני רוצה לשתף אתכם במחשבה שמטרידה אותי כבר כמה זמן,

אולי אנחנו לומדים באיזה שהוא שלב בחיים לפרש תגובה גופנית עם המחשבה או הרגש הלא נכון, אולי שכאשר אנחנו מרגישים עליה בחלץ דם, דופק מהיר, רעד בשרירים, ונשימה קצרה, אנחנו בעצם מתרגשים ולא חרדים.

ואם תחשבו על זה לרגע, כמה פעמים פגשתם פעוט הבוכה כי הוא לא קבל סוכרייה? כאשר אתם יודעים שהוא בעצם בוכה כי הוא עייף. הוא הרגיש מצוקה בגוף ופרש אותה כצורך לסוכרייה.

אולי גם אנחנו כאלה... רק עיוורים מידי להבין זאת, אולי העובדה שאין אדם מבוגר לידנו שיגיד לנו "מתוק שלי, אולי אתה עייף? אתה רוצה ללכת לנוח קצת?"

כי אם תחשבו על הפעם האחרונה שהתפרצתם על מישהו בכביש, האם באמת כעסתם עליו או היה שם רגש אחר שהתבטא בכעס?

האם בכל פעם שאנחנו חושבים שאנחנו כועסים אנחנו באמת כועסים? אולי בחלק מהפעמים אנחנו מאוכזבים, אולי עייפים, או תשושים, אולי מתוסכלים.

אולי אם היינו לומדים מקרא יותר נכון לתחושות שלנו היה לנו יותר קל בחיים.

ומה אם לפעמים, לא תמיד, כאב הוא מחשבה המביעה תגובה גופנית שאנחנו לא מפרשים נכון.