תמנון וכאב...

אם מראים לתמנון (החיה החכמה הזו עם ההרבה ידיים) דובון ובאותו הזמן מחשמלים אותו תוך זמן קצר הוא לומד לברוח כאשר הדובון מופיע. זה נשמע הגיוני ופשוט, התניה קלאסית של פבלוב גם כלבים יכולים ללמוד את זה.

מה שלא פשוט הוא שאם תמנון אחר רואה את התמנון חבר שלו בורח כאשר מופיע דובון הוא מיד נוהג באותה צורה, גם הוא בורח. עכשיו אתם בטח אומרים לי, נו? מה מיוחד בזה? זה ברור הוא מחקה את החבר שלו. העניין הוא שזה לא ברור בכלל. בכלל בכלל לא ברור.

אם תחשבו על זה רגע, מה צריך לקרות כדי שיתבצע חיקוי, דבר ראשון צריך לראות את הגירוי והתגובה (הדובון והבריחה), אחר כך צריך להבין שיש קשר בין השניים, אחר כך צריך להבין שיש משמעות לדובון הזה שיכולה להיות קשורה גם אלי ולא רק לתמנון השני, ורק בסוף לבצע.

זה לא ששני התמנונים ישבו ודיברו ואחד אמר לשני "אתה שומע, אתמול ראיתי דובון במים ואז קיבלתי גירוי חשמלי אני מציע לך להתרחק מהדובון המסוכן הזה". התמנון השני הצליח להבין את האירוע לבד ולהגיב בהתאם לדובון שהוא מעולם לא ראה בעבר.

עכשיו שאתם חושבים על זה אתם בטח מלאים התפעלות כמוני איזה מנגנון גאוני שהרי זו דרך מצוינת להימנע מסכנות שאפשר ללמוד אותם דרך אחרים ולאו דווקא מניסיון עצמי.

בדיוק כמונו.

גם אנחנו יכולים ללמוד לפחד מדברים שקרו למישהו אחר.

גם אנחנו יכולים ללמוד להתנהג בהימנעות בגלל משהו שקרה למישהו אחר.

גם אנחנו יכולים להתרחק בגלל משהו שקרה למישהו אחר.

אנחנו לא תמנונים, אנחנו בני אדם, ולכן יש לנו את היכולת לנתח את מה שקרה ולחשוב האם באמת מה שאנחנו מפחדים ממנו הוא סיבה לברוח או ... לא.

זה שלמישהו נתפס הגב בפילאטיס זה לא אומר שפילאטיס זה דבר רע,

זה שלמישהו הופיעו כאבים בברך בריצה זה לא אומר שריצה זה דבר מסוכן,

זה שלמישהו ביוגה נתפס בצוואר זה לא אומר שיוגה זה דבר מסוכן,

ללמוד מניסיונם של אחרים היא גישה מאוד חכמה, רק בחלק מהמקרים.