אז הבחירות הגיעו ועברו וחלק מאיתנו נשאר עם אותו כאב, הם לא בוחרים בו, הם ממש רוצים שהוא ילך, אך הוא עדיין שם. ואני כל הזמן כותבת שכאב הוא תוצר של המוח אז בטח כולם יכולים לשנות, וזה נכון, אבל עם כוכביות ואותיות קטנות. כי נכון שכאב הוא תוצר של המוח אך גם קצב הלב הוא תוצר של המוח, וגם הרבה מההורמונים בדם הם הפרשה של המוח, ולחץ הדם, ועל כל אלה יש לנו השפעה, אך לא מלאה. אנחנו יכולים להגביר או להוריד את קצב הלב אך לא להפסיק אותו. אז איך משפיעים על המוח בכאב? האם אפשר להוריד כאב? זה תלוי, כל אחד הוא שונה. יש אנשים שטיפלו והעלימו כאב גם תסמונות כאב מאוד מסובכות, ויש כאלה שגם במקרים שנראים פשוטים ממשיכים לסבול שנים. אז מה עושים? איך יודעים אם אני אצליח? לא יודעים, ממשיכים לעבוד ולשנות את כאשר שאלה אחת צריכה תמיד לעמוד לנגד עיניכם: האם מה שאני עושה מקדם אותי לקראת עצמאות וחיים מלאים, או לא? למשל, האם אני אצא היום לסרט למרות שכואב לי, האם זה יקדם אותי לחיים מלאים? כן האם לעשות אימון יקדם אותי לחיים מלאים? כן נכון, זה קשה, ונכון זה לפעמים כואב, וברור שלא מתחילים במרתון תל אביב, אם אתם נמנעים ממשהו שאתם אוהבים, תבחרו, תבחרו לחזור לחיים מלאים, תעשו בהתחלה קצת, בית קפה לזמן קצר, לקפוץ לחברים, אבל אל תתנו לכאב לנהל אתכם, תבחרו לנהל אותו.

אז אמרו שיש לכם בלט דיסק, אז מה? יש לכם מלא דברים בגוף שמשתנים עם הגיל, כמו שיערות לבנות, כתמי שמש, קמטים, ורידים ברגליים, עם כולם אתם חיים בשלווה, אולי קצת מבאסים אתכם, אבל הם לא כואבים לכם. כי בלט דיסק זה דבר נורמלי ויש אותו לכולם, אז למה אתם חושבים שהוא כואב?

זוכרים את הקורס החייאה שעשיתם? לא משנה כמה רחוק זה היה בעברכם אתם בטח זוכרים מה עושים כאשר גיעים לאנני, מוחאים כפיים כדי לבדוק אם היא ערה, ואז, זוכרים? צובטים, משפשפים את עצם החזה, מנסים לגרום לכאב, כדי לבדוק הכרה, מה זה אומר? שכאב זה תוצר של ההכרה. אנחנו לא חייבים שמי ששוכב שם ואנחנו בודקים יצעק עלנו איי, אנחנו צריכים לבדוק אם יש תגובה של הגוף. כיווץ עיניים, תנועה בגוף, התעוררות, תגובה שאומרת שמישהו שם למעלה, במוח מודע למה קורה. מה זה אומר? שכאב הוא משהו שדורש הכרה, אתם לא יכולים לא לשים לב אם כואב לכם או לא. או שכואב או שלא. לא יכול להיות שבעבודה אתם לא שמים לב אליו, כי אתם לא שמים לב אלילו הוא לא שם. זה בדיוק העניין כאב הוא דורש השתתפות של ההכרה, ואם ההכרה לא נמצאת בו, הוא לא קיים. מה זה אומר? זה אומר שאם המוח שלכם מצליח לכבות את מערכת הכאב לפעמים, בעבודה, בטיסה לחו"ל, בחתונה של החברה הכי טובה, באיזו שהיא הזדמנות מאיזו שהיא סיבה שהיא לא תרופתית. הוא יכול לעשות את זה גם בכל הזדמנות אחרת, רק צריך ללמד אותו איך. מה זה אומר? שגם אתם יכולים לחיות ללא כאב.

את מבינה בגב? ובפריצות דיסק? בפיברומיאלגיה טיפלת כבר? ותגידי את מטפלת גם בקרע של הלברום? יש לי נקע ישן והוא עדיין כואב, ראית כבר משהו כזה? יש לי CRPS, את מכירה? אז לכל הפונים אלי בשאלות אישיות, אז ידע כללי עלי, אני בקיץ פיזיותרפיסטית 18 שנה, תאמינו לי שראיתי כמעט הכל. אם אתם רוצים לברר אם אני מומחית למשהו ספציפי אז זה לא עובד ככה בפיזיותרפיה, אנחנו לא הופכים להיות מומחים לאיבר מסוים, אנחנו מסתכלים על הגוף בצורה יותר "הוליסטית" אם אפשר לקרוא לזה ככה. כי מפרק הוא מפרק לא משנה איפה הוא, גיד הוא גיד, שריר הוא שריר, ועצב הוא עצב, אף אחד מהם לא עומד לבד ואף אחד מהם הוא לא יותר חשוב מהאחר. הכל קשור להכל, וכאב, כאב הוא תופעה כל כך מורכבת שהיא לא ספציפית לאיבר מסוים, כאב גב הוא לא יותר בעייתי מכאב בקרסול הוא רק יותר נפוץ. אז לי זה לא משנה אם תגיעו אם כאב בקרסול, בגב, בצוואר, פיברו, כאבים ביחסי מין, שורש כף יד או כתף. כי אנחנו הפיזיותרפיסטים מסתכלים על הכל באותה צורה, הגוף כיחידה אחת. ואנחנו פותרים את הבעיות בהסתכלות יותר רחבה: הרגלי חיים, שינה, יעדים, תזונה, פעילות גופנית, הגבלה ביום יום, ועוד. כי אנחנו הפיזיותרפיסטים מסתכלים על המטופל שמגיע ולא על האיבר המפריע.

נניח ואני אספר לכם עכשיו שבשכונה שלכם מסתובב רעול פנים עם סכין ביד, איך תגיבו? כבר בתוך הקירות הבטוחים של הבית שלכם תפחדו, הדופק שלכם יעלה, הנשימה תתקצר, האישונים שלכם יתרחבו, מערכת העיכול שלכם תאט, גם מערכת השתן והרביה, הדם יזרום לכיוון השרירים, וכל זאת מבלי שיצאתם מהבית. והיה והחלטתם לצאת מהבית, כל התופעות האלו יתגברו, הגוף שלכם יכנס למערך תקיפה גם ללא איום מולו, רק כי הוא יודע שאיום כזה עלול להגיע. תארו לכם מה יקרה אם יגידו לכם בוואטסאפ השכונתי שפדופיל מסתובב ברחובות בשעה שהילדים שלכם צריכים לחזור מבית הספר לבד. אתם יושבים בעבודה והם במרחק נסיעה של שעה מכם, אתם תאבדו עשתונות. למרות שבשני המקרים שום דבר לא באמת קרה, לא לכם ולא להם. אתם הגבתם לסיפור ששמעתם, אם הסיפור אמיתי או רכילות שכונתית זה לא רלוונטי. זה רק סיפור. עכשיו תתארו לכם איך הגוף שלכם מגיב לסיפורים אחרים של סכנות, כמו שמסוכן להתכופף, או מסוכן לשבת, שריצה הורסת את הברכיים, מה אתם חושבים שיקרה? זה לא רלוונטי למוח אם הסיפור אמיתי או לא, כל מה שצריך כדי להגיב הוא להאמין שקיימת סכנה. איך ההתנהגות שלכם תשתנה אם יצאתם מהבית כאשר רעול פנים מסתובב בשכונה שלכם? תסתכלו לצדדים, כל רעש קטן יקפיץ אתכם, קצב ההליכה שלכם ישתנה, קומתכם תשתופף, כפות הידיים שלכם יהיו מאוגרפות. איך ההתנהגות שלכם תשתנה אם כיפוף זה דבר מסוכן? אולי תמנעו מהתנועה, כאשר תתכופפו תכווצו את השרירים חזק יותר, תחששו לזוז. חשוב שתבינו, זה לא רלוונטי למוח אם הסיפור אמיתי או לא, כל מה שצריך כדי להגיב הוא להאמין שקיימת סכנה. כדי להשתחרר מהסיפורים שאתם חיים בהם, אתם צריכים להבין שהם לא אמיתיים. הם רק סיפורים. תבחרו לכם עלילה אחרת, ותכתבו לכם סיפור חדש.

אז ב24 שעות האחרונות פנו אלי 4 אנשים שונים לגבי חזרה לפעילות גופנית, האם זה יפגע בי? אז בואו נדבר קצת על גוף האדם ואני אציג לכם את הדילמה הקשה: מה יותר חשוב? הלב או הברך? הריאות או הגב? לאחר שהתלבטתם בסוגיה המסובכת אני מקווה שתגיעו למסקנה כי לאריכות ימיכם יותר חשוב תפקוד הלב והראות, ואם הבנתם את חשיבותם של האיברים הכל כך חשובים האלה בטח יש ברשותכם הידע הקודם של מה שומר על תקינותם לאורך השנים, אני אקשה עליכם עם השאלה המתבקשת איך שומרים על סיבולת לב ריאה? כן, צודקים, בפעילות גופנית! אז הסבירו לי בבקשה מדוע מקשיבים לעצות אחיתופל להפסיק פעילות גופנית כדי לא לפגוע בברך (שזה כמובן מיתוס בלבד) בזמן שהתוצאה תהיה אי שמירה על תפקוד תקין של איברים הרבה יותר חשובים??? אני חייבת להגיד שמכל הרעיונות המוזרים המסתובבים באינטרנט לגבי שמירה על גופנו, את חוסר ההיגיון בבחירה להפסיק פעילות גופנית בכדי לשמור על המפרקים אני הכי פחות מבינה.

איך אתם יודעים שעבדו עליכם? זוכרים את התוכנית יצאת צדיק? אני אזכיר לכם, בתוכנית בדקו כל מיני אנשי שרות ונתנו להם משימות שידעו בהם מראש מה הבעיה ורצו לראות אם הם ימצאו את הבעיה ואם הם יבקשו עליה מחיר הוגן, אז אומנם במקצועות הטיפוליים זה יותר מסובך כי אי אפשר באמת לדעת מה הבעיה, אבל זה בדיוק העניין, אי אפשר לחזות עתיד אם אי אפשר לדעת קשר ישיר בין סיבה לתוצאה, מי שמבטיח לכם שהוא יודע מה הבעיה ושהוא יתקן אותה ב – ככה וככה טיפולים בעזרת ככה וככה טכניקות אתם צריכים להרים גבה, כי, תאמינו לי בבקשה, הגוף הוא נורא מסובך, גם בבעיות שהן מאוד "ברורות" ונחקרות עדיין אי אפשר לדעת בביטחון של 100% מהי התרופה הטובה ביותר. ולראיה יש מספיק אנשים שסובלים מבעיות שיש לנו את התרופה להן. דוגמא טובה היא כאבי ראש, לאנשים שונים תרופות שונות עוזרות, חלק אדוויל, חלק אקמול, נורופן, אופטלגין, פראמול, ועוד. אותה בעיה פתרונות שונים המבוססים על משהו נעלם שאנחנו לא יודעים אותו מראש. אחרי 18 שנה במקצוע אני יכולה להגיד לכם בביטחון גמור שרוב הזמן אני לא יודעת מה הגורם לכאב, ואת הפתרון אני מוצאת בעזרת המטופל. הוא מספר לי את החוויות שלו בזמן הטיפול ואנחנו עובדים ביחד. כמובן שלדרך העבודה הזו יש שם מפוצץ TDT, אך היא אומרת למעשה בדוק אם המטופל מה משפר את מצבו ועשה זאת שוב. נשמע ברור מאליו נכון? אבל זו לפעמים משימה קשה למצוא מה משפר את המטופל אחרי 10 שנים שלא חל שיפור במצבו. אז כאשר מגיע אלי מטופל אני לא יכולה לדעת מה יעזור לו כי אני עדיין לא מכירה אותו, אני לא יכולה לדעת משיחת טלפון, ולפעמים אני צריכה יותר ממפגש אחד כדי שיהיה לנו כיוון עבודה. אז אין קסם, אין תשובות מוחלטות, יש דרך שצריך לצעוד בה ושינוי שצריך לעשות.

או מה זה נוסבו? כולם מכירים את אפקט פלסבו, אני אישית יכולה לדבר עליו שעות אך היום אני בוחרת לדבר על אפקט נוסבו, המקום בו המוח מתחפש למשהו אחר. מה זה אומר? אתם מכירים את זה שאנשים מגלים כוחות אדירים ומצליחים להתגבר על מכשולים קשים של הגוף? אז ההפך נוסבו הוא תגובה שלילית של הגוף כאשר אתם מצפים למשהו שלילי, הכי פשוט להסביר זאת בתופעות לוואי, כאשר נותנים לאנשים תרופה ואומרים להם כי יש לה תופעות לוואי, כמו כאבי בטן, בחילות, עייפות וכדומה הם מפתחים את תופעות הלוואי למרות שה"תרופה" היא כלום. ערכו ניסוי ולחלק מהאנשים אמרו כי תופעת הלוואי היא עליה בתאבון ואילו לאחרים ציינו כי תהיה ירידה בתאבון, ונחשו מה קרה? נכון, אנשים הגיבו בהתאם בעליה וירידה במשקל. אתם בטח חושבים שזה נכון רק לתופעות לוואי שהם סובייקטיביות, אבל לא, גם אנשים שמקבלים טיפול כימותרפיה דמה, כלומר טיפול לא אמיתי אלא הם משמשים קבוצת הביקורת במחקר, יכולים לפתח תופעות לוואי כמו נשירת שיער, הקאות וירידה במשקל בהתאם למה שהם מצפים. יש מקרים מתוארים בכל העולם על אפקט נוסבו שגרם למותם של אנשים, כמו מתן פרוגנוזה לא נכונה. אנשים שקיבלו את הבשורה כי הם עומדים למות בעקבות מחלה קשה כמו סרטן או איידס (לפני שנים לא היות שיש טיפול תרופתי) מתו בזמן שייעדו להם מוות "טבעי" כאשר למעשה האבחנה הייתה שגויה ובנתיחה לאחר המוות הם היו בריאים. כמו שלחשיבה שלנו יש את הכוח לבנות ולשפר את מצבנו, יש לנו גם את היכולת להרוס ולפגוע בגוף שלנו. תחשבו על זה.

אם כאב היה שווה נזק, ונזק היה שווה כאב, כל מפגש בין הזרת שלנו לרהיט היה פציעה קשה, כאב בטן כתוצאה מפחד היה אולקוס, כאב ראש בגלל עייפות היה אירוע מוחי, וכאב לב ניתן היה לרפא בתרופה. אם נזק היה שווה כאב וכאב היה שווה נזק, ילדים היו ממשיכים לבכות גם לאחר שקיבלו נשיקה, שבר היה ממשיך לכאוב גם לאחר ששמו גבס, והיינו מזהים כל בעיה בגוף בזמן ולא בשלב 4 שלה. אם כאב = נזק אז החיים שלנו היו הרבה יותר פשוטים, היינו מוצאים את הפציעה ונותנים תרופה והכל היה עובר, אבל, כאב יכול להיות קיים בהעדר כל ממצא בגוף, ונזק יכול להיות קיים בהעדר תגובה של כאב.

הטיית N=1 מה שאני כותבת עכשיו הולך לעצבן הרבה מאוד אנשים, אני מבינה את זה ויודעת שזה עלול לפגוע בי אך זה חייב להיאמר, נושא חוות הדעת הרפואית של החברים שלכם בפייסבוק. אחת התופעות הכי נפוצות באינטרנט זה לבקש עצות ולתת עצות, מישהי יכולה לתת לי מתכון ל...? למישהו יש מוסכניק אמין? המלצות על מוביל טוב, שוט! זו תופעה מדהימה שהופכת את המדינה לקהילה אחת גדולה שמשתפת מידע, במקום ללכת למרכז הכפר לשמוע דעה פותחים את הטלפון. התופעה הזו שלילית כאשר מדובר בעצות רפואיות, גופניות. גוף האדם הוא לא מכונה, אי אפשר לראות סרטון ביו טיוב ולדעת לטפל. אנשים המחווים דעה על סמך ניסיון אישי עושים עוול, ועלולים להחמיר את מצבו של השואל. דוגמא הכי פשוטה שני רואה כל הזמן היא, כואב לי הגב מה לעשות? ואז מתחיל שרשור ארוך של עצות, תרגילים שעזרו לאנשים, מטפלים שהצילו, כמוסות, תרופות, משחות ועוד. אבל, מה אתם יודעים על המצב של אותו מתלונן? אולי יש לו כאב הנובע מאבנים בכליות? אולי התרופה שהמלצתם לו הוא אלרגי אליה? ונניח שיש כאב גב, ולא אבנים בכליות, מדוע אתם חושבים שמה שעזר לכם יעזור גם לו. אנשים בנויים שונה לכן טיפול שעזר לכם עלול להיות לא מועיל ואפילו מחמיר למישהו אחר. כדי שלא תתעצבנו עלי יותר מידי אני אתן לכם דוגמא מעולם הדיאטות. אנשים רוצים לרדת במשקל, הולכים לדיאטה זו או אחרת, לכולם עוזרת אותה דיאטה? כבר יצאו מחקרים המראים כי תזונה קשורה לחיידקי המעיים ולכן צריכה להיות מותאמת אישית. אין דיאטה גנרית שעוזרת לכולם והניסיון האישי שלכם בירידה במשקל לא משנה שום דבר לחבר המעוניין לרדת במשקל. אם דיאטה לא מתאימה לכולם, מדוע ניסיון אישי בכאב גב צריך להתאים למישהו אחר, ונניח, מישהו תיאר לכם כאב שנשמע בדיוק כמו הכאב שלכם, יתכן כי הוא החסיר פריט מידע שנראה לו לא רלוונטי כמו האטה בזרימת שתן. כלומר, הניסיון האישי שלכם, N=1 הוא לא רלוונטי בנושאים רפואיים. אם אתם רוצים לתת עצה אחראית בנושא רפואי שלחו אנשים לראות רופא משפחה. *** נכתב בעקבות טעות חמורה שנעשה עם מטופל שלי

מה דן אריאלי מנסה לקדוח לכם בראש? שהמחשבות שלכם וקבלת ההחלטות הם לא רציונליות גם בגוף זה בדיוק אותו הדבר! המחשבה שכואב לי ולכן יש לי בעיה היא מחשבה לא רציונלית, למרות שהיא אצלכם בגוף. אני אתן לכם דוגמא לתחושה שאין לה בסיס רציונלי, הלכתם ברחוב ליד מאפיה, ריח הלחם הטרי התגנב לאף שלכם ומיד התחלת לרייר והבטן שלכם התחילה לקרקר, האם הייתי רעבים? לא בהכרח! הגוף שלכם מתוכנת להגיב לריחות אוכל בצורה כזו כי הרגלתם אותו להגיב ככה. התאמנתם בשיעור יוגה, בסוף השיעור נשכבתם בתנוחת מנוחה ונרדמתם. האם הייתם עייפים? לא בהכרח! הגוף שלכם מתוכנת להגיב לשכיבה וחוסר תנועה בשינה ולכן הוא הגיב ככה. אז הלכתם בטיול והתחילה לכאוב לכם הרגל. האם נפצעתם? לא בהכרח! הגוף שלכם לא רגיל לפעילות כזו והוא מתוכנת להגיב באותות אזהרה לחריגה מהנורמה ולכן הוא הגיב ככה. המוח יכול להגיב בדרכים שונות לגירויים שונים לא בגלל שהם רציונליים ואמיתיים, אלא רק בגלל שהוא מתוכנת ככה. במילים אחרות, כי הוא רגיל. רוצים לשנות את ההרגלים שלו? אז תשנו אותם, רק אל תתייחסו אליהם כמו אמת אבסולוטית.

איך הייתם מרגישים אם הייתי אומרת לכם שהילד שלכם טיפש, שהוא לא מבין שום דבר ושהסיכוי שהוא יצליח בלימודים הוא אפס, ועדיף שילך לבית ספר עם פחות דרישות. מה היה קורה אם הייתי אומרת זאת בכיתה לבן שלכם? מה הסיכוי שלו להצליח באמת במתמטיקה? מה הוא יחשוב על עצמו? איך הוא יתכנן את החיים שלו? האם זה משנה אם הדברים שלי מבוססים על תוצאות בחינה או לא? האם אי פעם זה יהיה לגיטימי להחליט למישהו את עתידו כי בנקודה בזמן, בבחינה, בשנה, הוא לא הצליח? נכון זה מכעיס? זה מעצבן שאיש סמכות אומר מילים לא טובות על היקר לכם מכל, ובעצם חורץ את דינו לעתיד. אף אחד לא מסוגל לחזות את העתיד, אף אחד לא יכול לדעת איך ישתפרו הציונים של אותו ילד אילו רק מישהו היה מאמין בו. אז למה זה בסדר מבחינתכם שמישהו מדבר ככה על הגוף שלכם? למה זה נראה לכם הגיוני שמישהו יגיד לכם שהאגן שלכם לא מאוזן, העמוד שדרה שלכם לא יציב, או שהיציבה שלכם לא טובה. כל הדברים האלה הם נקודה בזמן. ביום רע בעבודה אתם יותר שפופים, אם היו מסתכלים עליכם במסיבת הסילבסטר סביר כי היו רואים משהו אחר ביציבה שלכם. עמוד שדרה אמור להיות תנועתי, כל החוליות וכל הרצועות והדיסקים והשרירים כולם מחוברים מהרגע שנולדתם ועד עכשיו, אין שום מרכיב שיכול להעלם פתאום באמצע החיים ולהפוך אותו ללא יציב (לא, חולשת שרירים לא הופכת עמוד שדרה ללא יציב). אגן, הוא אזור מעבר, אחד מהיתרונות הגדולים שלו הוא היכולת שלו להתאים את עצמו בכל מצב, בין עמידה על רגל אחת, לקפיצה, לישיבה רגל על רגל, בכל מצב האגן שלנו נראה אחרת, הוא לא נועד להיות סטטי ומאוזן. למה זה בסדר מבחינתכם שמישהו ינבא לכם את העתיד ויגיד לכם שאסור לכם, או שלא תצליחו? אסור להתכופף עם הגב, אסור להתכופף בכלל, אסור לשבת יותר מחצי שעה, אסור לך לרוץ, אסור לך להרים דברים כבדים, אסור לישון על הבטן, אסור לישון על הגב, אסור לישון עם כרית, אסור לישון בלי כרית, אסור לכרוע, אסור כפיפות בטן, אסור לרכב על אופניים. אם אתם אומרים לגוף שהוא לא יכול, הוא לא יצליח, כי הוא לא ינסה. תאמינו שאתם יכולים, כמו שאתם מאמינים בילדים שלכם.