יש הרבה מיתוסים סביב טיפול בגוף, תרופות סבתא לדלקת גרון, תרגילים לשיפור הנשימה וכו', את המיתוס סביב שחיקת סחוס, אני הכי לא מבינה, כי אין דבר כזה, פשוט אין, מי שהכניס את זה לתודעה פשוט גאון, הוא ייצר סביב זה תעשיה שלמה של כסף, אמונות, והתנהגויות, על כלום, פשוט תמשיכו לזוז

תכירו, זה הבן שלי, לביא, לפני כמה ימים הוא עמד עם הבוהן שלו מתחת לכיסא הנדנדה וכאשר קמתי מהכיסא נחתכה חתיכה מהבוהן, נשמע נורא כואב? נכון, אז היה בכי וזעקות שבר, הרמתי אותו וחיבקתי אותו ושאלתי: " איזה פלסטר היית רוצה? " הבכי נעצר והתחיל דיון, פלסטר בטמן, לבבות, סמי הכבאי, ספייגרמן, הבכי לא חזר, בזמן הזה לחצתי על הפצע לעצור את הדימום, הוחלט על פלסטר, בוצע הטיפול, וזהו, הוא המשיך לשחק כרגיל, הוא לא דרך על החלק הזה של הרגל כמה ימים אחר כך, המרכיב של הסבל לא היה, נשאר רק הכאב שמגן עליו שלא יפתח הפצע, כאשר גם זה עבר, הוא חזר לרוץ כרגיל אמא פיזיותרפיסטית שמתעסקת במחשבה על כאב

ביקשו ממני כבר כמה פעמים לכתוב על פיברומאלגיה ואני נמנעת לא סתם, אני נמנעת כי זו שאלה שאין לה תשובה. לא רק לי, לחוקרים בכלל. פיברומיאלגיה היא תסמונת ולא מחלה, מה ההבדל בין תסמונת למחלה? אני אנסה להסביר בפשטות, כאשר יש מחלה אנחנו יודעים גורם מחולל לבעיה. אם יש לכם שפעת, נדבקתם בוירוס אם יש לכם אסטמה, יש לכם הצרות של דרכי הנשימה. בכאב הקשר הזה פחות ברור, ובפיברומיאלגיה עוד פחות. תסמונת היא פחות ברורה, יש אוסף של תלונות שיש להן מכנה משותף אך הסיבה לא ברורה, אז החליטו לאגד את התלונות תחת כותרת אחת – פיברומיאלגיה. אבל, בניגוד לשפעת שכולם נראים בערך אותו דבר, גברים במיטה ולא יכולים לזוז, נשים בעבודה ומתפעלות בית, בפיברומיאלגיה יש מכנה משותף אחד כאב, והמון תלונות נוספות בלתי מוסברות היכולות להופיע או לא. כלומר או שיש או שאין. תלונות נלוות כמו עייפות, דיכאון, כאבים בשלפוחית, כאבי בטן, עצירות, שלשולים, קשיי הרדמות, קשיים להישאר ערים, ירידה במוטיבציה, בעיות זיכרון, בעיות ריכוז, ועוד. דבר משותף נוסף לכולן, למעט הכאב, הוא שלא יודעים מה הגורם לכאב. בחלק מהמקרים רואים קשר ברור לטראומה גופנית או רגשית, בחלק מהמקרים לא, בחלק מהמקרים רואים תוצאות גבוליות בבדיקות דם ולחלק לא, לחלק בדיקות צפיפות עצבית של עצבים דקים הוא גבוהה ולחלק לא. בקיצור אתם מבינים לאן אני חותרת? אין שום דבר ברור סביב פיברומיאלגיה והבעיה היא מהסבל עצמו ולכן להביע את דעתי או לתת איזו שהיא הארה בנושא אני לא יכולה לתת. אבל, מה שכן אשמח זה שתבינו את האנשים האלו ותנהגו באמפתיות. זה משא לא פשוט שהם נושאים על הכתפיים. זה לא קל לסבול מכאב וזה עוד פחות קל כאשר אף אחד לא יודע למה. האבחנה ניתנת הרבה פעמים לאחר חודשים ארוכים של בדיקות שנמצאות שליליות או גבוליות, מעבר בין רופאים רבים, לפעמים מרפאות כאב, תורים בכל מקום, טיפולים שלא עוזרים, קריאה מלחיצה באינטרנט, אבחנות מפחידות אחרות לאורך הדרך, ובעיקר תסכול גדול. גם אצלם מצאו שפעילות גופנית מתונה עד קלה עוזרת, אבל חוץ מזה, יש יותר שאלות בתסמונת הזו מתשובות.

הצלחתי עד עכשיו להתחמק מהנושא אבל היום תוצפו בהמון מיתוסים ומעט מאוד עובדות. האינטרנט מלא בתמונות עם ווי ירוק ואיקס אדום על מה מותר ומה אסור, מה נכון ומה לא נכון. כל אלו הם "רעיונות" שאינם מגובים במחקרים, כי על כל מחקר בנושא מצאו מחקר הפוך. אבל, זה לא אומר שמוצרים המוגדרים ארגונומיים לא יוכלו לעזור לכם בכאב וחוסר נוחות. העזרה שלהם תנבע מכך שהם עשו שינוי המתאים לכם ולא בגלל שהם עשו את השינוי האידאלי. אני אסביר, מבינה שזה מסובך, נניח ויצאתם לטייל וישבתם על אבן לא נוחה, אם יביאו לכם כיסא במקום יהיה לכם יותר נוח. המשכתם בדרך וירדתם במסלול שדרש מכם טיפוס, אם הירידה הייתה עם מדרגות ומעקה היה לכם יותר נוח. הגעתם לסוף הדרך מותשים ונמצא שם ברז מים קרוב לקרקע, התכופפתם לשתות, אם היה קולר בגובה שלכם היה לכם יותר נוח. האבן, הקיר טיפוס, והברז הם כולם חוסר נוחות לכם, יתכן כי לאחרים הם לא הפריעו כלל, אם היה אתכם חובב טיפוס הוא בטח נהנה מאתגר הטיפוס שאתם התקשיתם בו. הכיסא, המדרגות והקולר הם אינם מוצרים ארגונומיים, הם נוחים לכם, יתכן כי לאחרים השינוי לא היה כל כך עקרוני. אם משהו בעמדת העבודה שלכם לא נוחה, תשנו אותה, זה גם מה שמחקרים מראים, שנותנים לאנשים את זכות הבחירה להחליט איזה שינוי הם רוצים מקבלים את התוצאות הטובות ביותר. הרי לא התחתנתם עם הכיסא שלכם, אם לא מתאים - תחליפו. אבל כאשר תחליפו אל תתחילו לחשב זוויות כמו שראיתם באיזה שהוא דף באינטרנט, תשבו ותרגישו אם נוח לכם, כי זו המטרה, לא להראות כמו איזה שהוא אידיאל שלא הוכח מעולם, למצוא משהו שנוח לכם. מוצרים ארגונומיים הם דרך שיווקית מצוינת להעלות את המחיר, וזה עובד כי משהו יותר יקר מיד מתפרש אצלנו יותר טוב, אז אין לי בעיה שתקנו אותם. רק חשוב שתבינו שאם קניתם וזה לא עזר, תחליפו. אתם לא מקולקלים אם כואב לכם, פשוט עדיין לא מצאתם את מה שמתאים לכם.

ברור לכם שהדבר הבא שאני הולכת לנפץ זה מיתוס השינה, נכון? ידעתם שזה יגיע, אז בואו נדבר על המיתוסים המוזרים סביב שינה, למשל לא בריא לישון על הבטן (זה כמובן תקף גם לכל תנוחה אסורה אחרת). לכל מבשרי הבשורה, שזה לא בריא לישון על הבטן, כי זה לא טוב לצוואר, לגב, לבטן, לבחירות הקרובות, כי ככה כתוב בהורוסקופ. ממתי בדיוק זה לא בריא? ידוע לכולם תינוקות ישנים הכי טוב על הבטן, ואפילו מעודדים לשים תינוקות לישון על הבטן (כאשר ההורים ערים לידם). אז באיזה שלב זה הופך להיות לא בריא? בואו ניקח את הילדים שלי שמסתדרים מעולה עם שינה על הבטן, גיל 3, גיל 8, וגיל 10.5, אני מניחה שאצלם זה בסדר, כי הם בריאים ושום דבר לא בעייתי אצלם. אז מתי זה מגיע המספר הנכסף, מתי זה הופך להיות לא בריא לישון על הבטן, ולמה בדיוק? הרי אם לא נוח לכם לישון בתנוחה זו או אחרת פשוט אל תשנו בה, מדוע זה הופך להיות איסור? ואם אתם אוהבים לישון על הבטן ומישהו אמר לכם שאסור, למה אתם מקשיבים לו? הרי ישנתם מעולה שנים על הבטן. אני מהרהרת עכשיו המון במחשבות הלא הגיוניות שיש לאנשים סביב כאב, מה ההיגיון שמשהו שעשיתם אותו 356 ימים כפול מספר השנים שאתם חיים, יהפוך בין לילה לאסור? למה שמישהו יצליח למכור לכם את המחשבה הלא הגיונית שמשהו שעשיתם כל כך הרבה פעמים בחיים שלכם הוא לא נכון? אז נניח הגעתם למסקנה כי לא טוב לכם לישון על הבטן כי בבוקר אתם קמים עם כאבים, אוקיי, אל תשנו על הבטן. זו אותה מסקנה שמתאימה להנחה כי ללכת יחף על חצץ גורם לכם לכאבים אז אתם תנעלו נעליים. זה לא הופך את ההליכה יחפה לאסורה וזה בטח לא הופך את השינה על הבטן למסוכנת. זה פשוט הופך אותה ללא מתאימה עכשיו. אז תישנו איך שנוח לכם ותפסיקו לתת לאנשים להכתיב לכם מה מותר ומה אסור סביב הגוף שלכם. היגיון, ושבוע טוב.

אין דרך נכונה לשבת, אוקיי, אני אחזור על זה שוב, אין דבר כזה ישיבה נכונה אין דבר כזה ישיבה נכונה כי אין דרך אחת בלבד לשבת. הרעיון בכלל שיש תנוחה אחת מתאימה וכל השאר לא הוא מגוחך. האם יש דרך נכונה להחזיק את מברשת השיניים כאשר מצחצחים שיניים? או דרך נכונה לסרק את השיער? או דרך נכונה ללכת, או לעלות מדרגות? נכון זה נשמע מגוחך? למה שתהיה דרך אחת לשבת? תחשבו כמה זה מוזר שהגוף שלנו מאפשר לגב שלנו לזוז קדימה, אחורה, לצדדים ובסיבוב אבל אנחנו מחליטים שרק דרך אחת היא נכונה. זה כאילו אמרנו לאריה, "תקשיב, מעכשיו מותר לך לשבת רק בדרך אחת" אם הוא יכל להרים גבה הוא בטח היה עושה זאת. אני יודעת שמה שאני אומרת עומד בניגוד גמור לאינטואיציה שלכם, כי הרי ישיבה היא מסוכנת, וישיבה היא המחלה של המאה עשרים ואחת, וישיבה היא אבי הרשע, בקיצור וולדמורט. אבל, הבעיה בישיבה איננה נובעת מהתנוחה הספציפית, רק מהעובדה שאתם זזים פחות, כלומר פחות תנועה, אז שימו לב לתגובה הלא לוגית לעובדה שחוסר תנועה היא פחות טובה – מגבילים אותה עוד יותר. קובעים שיש תנוחה נכונה אחת לישיבה. אני אכתוב את זה שוב כדי להדגיש, הבעיה בישיבה היא העובדה שאנחנו זזים פחות, והתרופה שמציעים לבעיה היא להגיד שיש תנוחה נכונה ולכן צריך להימנע מתנוחות אחרות, כלומר עוד פחות תנועה. עכשיו אני יודעת, אני שומעת את זה עד לפה שבוער לכם בבטן להגיד לי, אבל לכל החברים שלי כואב הגב וכל החברים שלי זה בגלל שהם יושבים. אז בואו נדבר טיפ טיפה על מספרים, ל80% מהאוכלוסייה באופן כללי יהיו כאבי גב, ורוב האוכלוסייה גם יושבת למחייתה, אז בואו נעשה את הסטטיסטיקה וננסה לחשב מה הסיכוי שמישהו יושב גם יכאב לו הגב. גבוה, נכון? אבל בואו נחבר את זה למספר אחר. רוב האוכלוסייה אוכלת עגבניות, האם זה אומר שאכילת עגבניות מובילה לכאבי גב? התעצבנתם? ברור, כי זה מגוחך! עגבנייה וגב, מה הקשר? הרי כואב לי הגב בישיבה! אז ברור שיש קשר! אבל רגע! עצרו זה שכואב לכם הגב שאתם יושבים זה לא אומר שישיבה היא הגורם לכאב, היא פשוט משהו שמגרה את הכאב עכשיו. זה כמו שאם כואב לכם בשיעול, המסקנה שלכם תהיה שיעולים הוא הגורם לכאב ושיעול מסוכן. זו תכונה מאוד אנושית לשייך קשר של סיבה ותוצאה בין גורמים לא קשורים בכלל, אם לא ירד גשם בשנה מסוימת לא הקרבנו מספיק קורבנות לאותו אל. זה היה מגוחך אז, אך האמינו בזה, וזה מגוחך גם היום ואנחנו לא מאמינים בזה כי למדנו על אקלים ושינוי טמפרטורות וכו'. אז בואו, קצת ידע חדש לרענן אמונות ישנות, אין תנוחת ישיבה טובה יותר מהשנייה (אני מאתגרת את מי שיחליט להגיב ולהתווכח איתי על לחצים של דיסקים בגב, קדימה למי יש אומץ?) ישיבה מהווה בעיה כי יש בה פחות תנועה, לא תנוחה ספציפית העובדה שזזים פחות, נחשו מה התרופה? תנועה! במקום להאשים את הכיסא, התנוחה, העבודה, הרצפה העקומה, הכלב שאכל לכם את שיעורי הבית, תתחילו לזוז.

כאשר אנשים שומעים את המילה קרע בהתייחסות לגוף שלהם יש להם תחושה של הרס מוחלט, כמו קרע של שקית של הסופר והכל נופל למטה, או שנקרע דף בספר וצריך להדביק אותו מחדש, אבל הגוף הוא לא דף ולא ספר, אם יש הפרעה להמשכיות של רקמה הגוף יוצר צלקת, למשל בקרע של העור, מה שנקרא חתך, נוצרת צלקת, בקרע של העצם, מה שנקרא שבר, נוצרת עצם חדשה, ותתפלאו בטח לדעת שקרע בשריר הוא ברוב המקרים לא אירוע טראומטי כמו שיש בשבר וחתך בעור, הוא פשוט שינוי שקורה עם הזמן, והוא נמצא גם אצל אנשים שמעולם לא חוו כאב, אז קרע בשריר או גיד הגוף זה דבר נורמלי ונפוץ וגם במקרה הזה הגוף יוצר צלקת, גם אם הקרע שלכם הוא טראומטי וגם אם הוא שינוי נורמלי של הזמן, תנועה היא התשובה, כי הגוף מכור לתנועה ותנועה עוזרת לו להתחדש טוב יותר.

אחת הברכות וגם הקללות הן ידע, אומרים שידע זה כוח והוא אכן כך, אך יש לו גם כוח להרוס, ידע נוסף יכול לפגוע כאשר הוא ידע רפואי באינטרנט. כאשר אתם קוראים באינטרנט אתם תחת הטיה שיש לכם שליטה. קיימת תחושה שמה שכתוב הוא שווה ערך, וגם אם אתם מפעילים מסננים כלשהם כמו בודקים את האתר או הכותב, אתם יכולים לטעות. כי גוגל עושה את ההטיה עוד לפני שקראתם מה כתוב בתוכן. קחו למשל את Ynet או Mako או כל עיתון אינטרנטי אחר, אם תחפשו מידע סביר להניח כי הדבר הראשון שיקפוץ לכם בגוגל הם אתרי חדשות גדולים שמשיגים הרבה חשיפה בגלל הגודל שלהם. אבל גם פה הגודל לא קובע. עיתונים, כולם, חיים בזכות פרסומות, השקלים הבודדים ששילמנו עליהם העבר לא היו שווים את הנייר עליהם הם הודפסו. היום המצב יותר גרוע, אנחנו לא משלמים עליהם שקל, הם חיים בזכות הפרסומות, זאת אומרת שהכתבות בהן מוטות לייצר כסף. את יצירת הכסף ניתן לעשות הכמה דרכים, לדוגמא: לתת לכם כתבה במסווה של פרסומות, כלומר לתת לכם הרבה מידע על בעיה ואז לתת לכם פתרון שהפלא ופלא מימן חלק מהכתבה. דרך נוספת לייצר כתבה פרובוקטיבית, לא משהו עם תמונות עירום, משהו שאתם רואים כל יום אך לא מבינים את ההטיה. אני רוצה שנעשה ניסוי קטן, אני נותנת לכם האפשרות לפתוח כתבה אחת, מי מהבאות תקראו: "ישיבה לא נכונה גורמת לכאבי גב, 10 דרכים לשפר את הישיבה שלכם" "אין שום בעיה עם ישיבה, הכל בסדר" אתם יודעים כמוני שאנחנו נוטים לחפש את הפתרונות המהירים ולכן תפתחו את הכתבה הראשונה יש בה יותר "בשר". אנחנו נוטים להעדיף שחור ולבן על פני האפורים. בתחום הכאב יש מעט מאוד שחור ולבן, מעט פתרונות קסם. הבעיה היא שאנשים לא פותחים מאמרים שאין בהם תשובה מוחלטת אז לעיתון לא שווה לפרסם כאלו כתבות. מסנן נוסף שיתכן והפעלתם זה מסנן המומחה, קראתם וראיתם שאת הכתבה כתב רופא, והרי רופאים יודעים. אך יתכן כי המילה דוקטור מתייחסת לדוקטור לפילוסופיה יוונית. יצא לי לקרוא כתבה על כאב גב שכתב רופא ילדים, מה הקשר? האם מישהו מכם ילך לטפל בבעיות הגב שלו אצל רופא ילדים? לא! אז למה שיהיה לרופא ילדים ידע על טיפול בכאבי גב? ובהזדמנות אחרת ראיתי כתבה שכתב רופא, לחיות, ווטרינר. זה שלמישהו יש את הכותרת רופא זה לא אומר שיש לו את הידע. ואני אקשה עליכם יותר נניח שהכתבה נכתבת על ידי רופא כאב על כאב, אז מה? כתבה היא הבעת דעה, המקום היחידי שניתן לסמוך על המידע הוא מאמר מדעי או ספר מדעי וגם שם יש המון הטיות. אז מה את רוצה ממני? איפה אני אלמד? אני מציעה שלפני הביקור אצל דוקטור גוגל תראו רופא משפחה טוב, ואם אין לכם אחד תמצאו אחד. רופא משפחה אמור להיות המסנן הראשוני שלכם לבדיקה אם הבעיה שלכם היא מסוכנת או תחלוף עם הזמן. ידע הוא לא נטרלי, אבחנה לא נכונה שנתתם לעצמכם עלולה להביא אתכם לשיקול דעת לקוי, ביצוע טיפולים מיותרים, בדיקות מיותרות. אם אתם חושבים "מה זה משנה, מקסימום עשיתי את הבדיקה סתם" זה לא נכון! מחקרים מראים באופן חד משמעי שככל שעושים יותר בדיקות וטיפולים מצבכם הבריאותי פחות טוב בעשרות אם לא מאות אחוזים. משך הכאב שלכם יותר ארוך, שימוש בתרופות יותר גדולה, ופרוצדורות רפואיות מיותרות. קוראים יקרים, תפסיקו להסתמך על גוגל בכדי לפתור בעיות רפואיות, זה מעבר ללא נכון, זה מזיק.

אנחנו רואים את מה שאנחנו רוצים לראות, את מה שאנחנו מתוכנתים לראות, את מה שראינו ונחשפנו אליו כל חיינו, בתמונה בטח ראיתם לב, אבל זה לא לב, זה בסך הכל נייר חתוך, זה אפילו לא לב, ללב האמיתי שלנו יש צורה אחרת, אבל למדו אותנו לזהות סימנים מוסכמים מאז שנולדנו, כולנו יודעים מה אומר כל אימוג'י שיש לנו בטלפון, למה? כי למדנו. מה אומר אגודל למעלה? למה דווקא למעלה אומר לייק ולמטה אומר רע? אין לשאלה תשובה הגיונית, התשובה היא "ככה", כי ככה התפתחה התרבות שלנו. אתם מזהים את התמונה למטה כאהבה, לא סתם, מכיוון שהפוסט נכתב ביום האהבה הוא גם מקושר לכם לאהבה. אז שמו לב, צורה אקראית = לב = אהבה. האם יש משמעויות נוספות שאתם נותנים לרגשות על ידי סמלים? איזה סמל אתם מכירים לשמחה? ומה עם כאב? איזה סמלים אתם מכירים לכאב, איזה חיבורים קבועים יש לכם במוח לקשר בין כאב למשהו אקראי, סמל. קחו למשל מוצרים אורתופדיים למיניהם, האם הם פתרון אמיתי או סמל להקלה בכאב? קחו למשל תנועות "אסורות" כמו כיפוף בגב או ריצה, האם הן באמת אסורות או רק סמל אצלכם במוח האומר שזה כאב. עכשיו שבו עם עצמכם ותנסו הבין כמה מהעולם שלכם מבוסס על דברים אמיתיים, וכמה על סמלים. ואם אתם סובלים מכאבים, חישבו כמה מהכאב שלכם הוא כתוצאה מגורם אמיתי, או סמל של סכנה. אני אתן לכם טיפ קטן איך לדעת שהגורם עלול להיות סמל בלבד – אם מישהו אחר מסוגל לעשות את אותו דבר ללא כאב, כנראה הוא סמל בלבד. חישבו שנייה, האם אתם רוצים לחיות על סמלים או על דברים אמיתיים?

אני כמו אמן על חושי יודעת שכאשר ראיתם את הסרטון הזה התכווצתם ברגע הפציעה, אני מוכנה להמר ולהגיד שחלקכם עצמתם עיניים או כיסיתם אותם, הלב שלכם האיץ והנשימה שלכם נעצרה לשנייה, למה? כי אתם מתוכנתים, בדיוק כמוני זו הסיבה שכל אמני החושים מצליחים "לקרוא" מחשבות, הם לא באמת קוראים מחשבות, הם קוראים תגובות אוטומטיות, אבל על מה מתבססות תגובות אוטומטיות לכאב? פשוט מאוד, אבולוציה וחשיפה קודמת. נניח שהלכתם על גשר עץ שאחד הכלונסאות שלו נשבר תחתיכם, נפלתם וקבלתם מכה, מרגע זה ואילך, בהתחלה במודע ואחר כך לא במודע אתם תיזהרו מדברים דומים, כלומר שתלכו על עץ, על גשרים וכדומה. הכי הגיוני בעולם, נפגעתם, המוח חיבר בין הפגיעה לבין הסביבה, הפך את ההליכה על כלונסאות למשהו מסוכן והופ – יצרתם תגובה אוטומטית. האם צריך לחוות בעצמך סכנה כדי להימנע ממנה? אז זהו שלא, אנחנו בנויים להיזהר מסכנות גם כאשר לא חווינו אותם על בשרנו, כל מי שקפץ בנג'י אי פעם מכיר את תחושת האדרנלין שיש שמגיעים לקצה לפני הקפיצה, אנחנו יודעים שלא נפול, אנחנו קשורים, ועדיין הגוף מגיב באותה צורה, כי קפיצה מגובה היא מסוכנת, גם אם לא התרסקנו אף פעם על הרצפה. האם אפשר ללמוד סכנה מאחר? ברור, למידה היא למידה, כמו שכולכם התכווצתם שראיתם את הסרטון, אם תחשפו לאירוע קבוע גם אתם תלמדו. האמרה "כואב לי הגב כמו של להורים שלי, יש לנו בעיה במשפחה לכולם יש בעיה בגב" היא חצי נכונה, לא לכולכם יש בעיה בגב, אבל כולכם למדתם תבנית תגובה לכאב בגב. יתכן שלמדתם בילדותכם שלקום מכיסא זה כואב, או שפעם בכמה זמן נתפס הגב ואז חייבים לשכב במיטה, או שלמדתם שזה כואב להתכופף. לא בכוונה למדתם, למדתם כי נחשפתם לזה מספיק פעמים, ראיתם את זה שוב ושוב והמוח לומד, לא רק בחוויות שלו, גם מדברים שהוא רואה. אז אם יש לכם כאב "משפחתי" תחשבו עליו, כמה מהתגובות שלכם לכאב דומות לתגובות של בני המשפחה שלכם.

זה דיון קצת מסובך אז הצגתי בו המון דוגמאות, אני מקווה שתצליחו לעקוב, מקסימום תשאלו בתגובות. המוח שלנו כל הזמן עובד, גם כאשר נדמה לנו שדברים נעשים באופן אוטומטי, הם הפכו להיות "אוטומטיים" בעקבות למידה, בעוברות או בילדות. כולנו הולכים באופן אוטומטי אחרי שבילדותנו הלכנו כמה צעדים ונפלנו והמוח כייל את עצמו ולמד והפך את ההליכה לאוטומט. היכולת הזו לייצר אוטומט, או במילים אחרות לייצר הרגל, נכונה לכל דבר. היתרון מאחוריי יצירת הרגל הוא שימוש בפחות אנרגיה במוח, בקיצור, פחות מאמץ. התרגלנו למאכלים חריפים, התרגלנו לרעש מהכביש, התרגלנו להקשיב בכיתה, התרגלנו לריח של בן הזוג שלנו, התרגלנו לזהות את הילד שלנו בין המון אנשים. התרגלנו. המוח שלנו מתרגל להכל, גם לדברים לא טובים. אנחנו מתרגלים לשתיית בירה למרות שבהתחלה היא מרה, התרגלנו לעישון סיגריות למרות שבהתחלה הן שרפו לנו את ריאות, התרגלנו לעבודה למרות שהיא משעממת אותנו, התרגלנו לזוגיות למרות שהיא לא מפרה אותנו. למה אנחנו מתרגלים לדברים רעים? כי אם עשינו משהו וחזרנו עליו מספיק פעמים הוא הופך להיות הרגל. ההסבר הכי פשוט, אם הכרחנו את עצמנו לשתות בירה מספיק פעמים התרגלנו לטעם. למוח יותר קל להתנהל במסלולים שהוא מכיר, ושינוי הרגלים דורש השקעה אנרגיה לבניית מסלולים חדשים והמוח שלנו עצלן. תחשבו על הפעם האחרונה בה ניסיתם לייצר הרגל חדש כמו להתחיל פעילות גופנית, להפסיק לעשן, לשנות את הדיאטה שלכם, זה דרך מכם מאמץ! המוח הוא עצלן בשינויים. אנחנו יכולים להיות הכי פרודוקטיביים בחיים שלנו, לצאת לעבודה ב7 בבוקר, לרוץ בין ישיבות כל היום, לחזור ב5 לקחת את הילדים לחוגים, לחזור להכין ארוחת ערב, לקלח, להרדים, לסדר את הבית, ורק אז לנוח בסביבות 9 בערב. יום מתיש ומלא עשייה לכל הדעות. רק שזה חצי נכון, היום היה מלא בדברים שעשינו ואנחנו רגילים אליהם, מכאן שהם הרגלים. למרות שהתחלנו משימה חדשה בעבודה כמו למשל, לכתוב אלגוריתם למשהו, עדיין אנחנו מתורגלים בתכנות, מכאן שזה עדיין הרגל. אנשים שוכחים את הילד ברכב לא בגלל שהם רעים, בגלל שהם לא רגילים לקחת אותו איתם באותה סיטואציה. המוח שלהם היה במצב של אוטומט. איך כל זה קשור לכאב? המוח שלנו יכול גם להתרגל לכאב, למרות שכאב זה דבר שלילי, בדיוק כמו שתיית אלכוהול ועישון סיגריות, המוח יכול להתרגל לכאב. ודרך אגב, זה לא אומר שכואב פחות, אנחנו לא פחות מסיעים את הילדים שלנו לחוגים כי התרגלנו לזה, זה רק אומר שזה דורש מהמוח שלנו פחות מאמץ כדי לשמר את אותה הרגשה. אבל מה זה אומר שהמוח שלנו מתרגל לכאב? זה אומר שהוא משתמש בתבניות של שיחה בין עצבים במוח שמייצרות כאב בחשיפה לגירוי קבוע. משפט קצת מפוצץ נכון? במילים אחרות זה אומר שכאשר אתם נכנסים לרכב בבוקר אתם באופן אוטומטי תתחילו לנסוע לכיוון העבודה (בהנחה שאתה כמובן מגיעים עם רכב לעבודה), כי זו ברירת המחדל שלכם. המוח שלכם נכנס למצב של אוטומט כאשר הוא פוגש משהו קבוע כמו – ישיבה על הכיסא, או עמידה במטבח או כל גירוי אחר שגורם לכם כאב. אז מה עושים כאשר המוח נכנס להרגל של כאב? דבר ראשון צריך לאבחן את ההרגל, וסורי אבל זה קצת מסובך להסביר איך מאבחנים הרגל. ודבר שני כמו כל הרגל שלילי אחר שאתם רוצים לשנות, הדרך הכי טובה זה לייצר הרגל חדש העונה על אותו צורך ולוודא שלא לשייך אותו לכאב. (אני יודעת שזה משמע מסובך, תקראו עוד קצת ותבינו) למשל, כאב בישיבה על כיסא, הרבה אנשים מוצאים פתרון בשינוי הכיסא, כיסא אחר, ישיבה על כדור, או כיסא ברכיים. האמת היא שישיבה היא ישיבה, השינוי שנעשה נעשה עזר כי הוא שינה את הקישור במוח בין הפעולה לבין הכאב. מבחינתי כל שינוי הוא מבורך בכל הקשור לשינוי כאב כל עוד זה לא מצמצם את העולם שלכם. זה חשוב להבין! אם אתם מתכופפים רק עם הרגליים על מנת להימנע מכאב בגב אתם מצמצמים את האפשרויות שלכם וזה לא נכון. אם אתם נמנעים מנסיעות ארוכות כי כואב לכם הגב זה לא נכון. אם אתם לא רצים כדי שלא יכאבו לכם הברכיים זה לא נכון. הבחירה של הימנעות היא לא נכונה, צריך ללמוד לייצר הרגל אחר ולא להימנע מההרגל בכלל. אז אם כואב לכם רק שתדעו שזה עלול להיות הרגל, והרגל ניתן לשנות על ידי הרגל חדש. ומילה המפתח פה היא שינוי ולא הימנעות.

בואו נדבר שנייה על קליקים, מהצוואר, מהברכיים, קנאקים מהירך, מה הם אומרים? האמת לאמיתה אני לא יודעת, וניסו, באמת ניסו להבין מה זה הקולות האלו שאנחנו שומעים כאשר אנחנו מזיזים את הצוואר, או מכופפים את האצבעות בידיים. אולי אפקט של ואקום, אולי תנועה של גיד, אולי תנועה של שריר על שריר. אבל כל אלה אולי. מה שבטוח, זה לא מזיק. אבל אני מבקשת תעצרו שנייה ותחשבו, האם זה הרעש היחידי שאתם שומעים בגוף? והתשובה היא לא, אם תתרכזו תוכלו לשמוע את הלב שלכם דופק, תשמעו את מערכת העיכול שלכם עובדת, אם תשימו סטטוסקופ על האוזניים תוכלו להקשיב לנשימה שלכם. אם תאזינו לגוף הוא משמיע הרבה קולות, וכל זה נורמלי, כמו הקליקים בגוף. כל התחושות שלכם שדברים לא נמצאים במקום ולכן מתחככים הן לא הגיוניות. כל עוד הגוף שלכם שלם, וגדלתם בתוכו כמה שנים טובות, למה שיום אחד משהו לא יהיה במקום? ואני יודעת, אני שומעת את המחשבות שלכם, זה בטח לא במקום כי יש חוסר איזון שרירי. כאן באה השאלה המתבקשת, מהו איזון שרירי? מי מחליט מה "מאוזן" ומה יוצא מאיזון? ואני יודעת שהתשובה האינטואיטיבית שלכם היא – אבל כאשר עבדתי על השרירים או אימנתי מישהו אחר, הרעש נעלם. יתכן, שהשינוי נשעה בגלל עבודת שרירים, אך באותה מידה יתכן הוא השתנה כי הזרמתם דם באזור, כי נתתם יותר תשומת לב, כי שיניתם את התבנית תנועה, ואו סתם כי עבר הזמן. אז מה הקטע של הרעשים האלו? כלום ושום דבר, ואם אתם רוצים את זה בפולנית מדוברת: זה סימן שאתם עדיין בחיים.