אז הגיעה אלי בחורה מקסימה, והתלוננה, כאבי גב שמשגעים אותה, זה מפריעה לה לישון, והיא עצובה בגללם, היא רגילה להיות בעשייה וכאשר הם מגיעים היא מרגישה שהגוף בוגד בה, נשמע מוכר? אז אחרי שיחה ארוכה מסתבר שפעם בחודשיים שלושה, יש לה יום או יומיים של כאבי גב, בלילה בניהם היא לא ישנה מדאגה שמא הכאב ימשיך להפריע לה, אבל בכל פעם מחדש הכאב נעלם. היא, כמו רבים מאיתנו לפעמים מפספסת את הדבר הכי מדהים שקורה בגוף, שהוא מרפא את עצמו. זה מאוד הגיוני שמדובר הכאב ראש, כולם רגילים שכאב ראש עובר, גם שפעת אנחנו רגילים שעוברת, אנחנו רגועים, אבל בכאב גב כל כך מפחידים אותנו שזה יכול לרדוף אותנו גם אם אין שום דבר מיוחד, תבינו, דברים קורים, פעמים לא צריך להתרגש מהם ולהמשיך הלאה. אז כמו שפעת, כך גם כאב גב, יכול להופיע ויכול גם לחלוף, ולא דורש התערבות

בואו נדבר על עיסוי לצלקת חדשה... צלקת לאחר קיסרי, חתך חייץ או לאחר ניתוח אחר. צריך? לא! ואם רוצים צלקת משוחררת? גם לא הצטלקות זה תהליך טבעי שקורה בגוף, ומחקרים מראים שאם עושים עיסוי לצלקת מפריעים לה להתארגן טבעי. אז לא ואם אתם חוששים שתהיה הידבקות, אז אם לא תפריעו לה היא תתארגן טוב , ואם התפירה או ההחלמה הייתה בעייתית אי אפשר לתקן את זה מבחוץ, אז גם במקרה הזה...לא ואם אתם רוצים שהצלקת לא תגדל או תתנפח כמו צלקות אחרות שראיתם, אז מבנה לא תקין של צלקת זו תכונה גנטית , ואם יש לכם את התכונה הזו אז עיסוי לא יעזור ואם אין לכם את התכונה הזו אז זה ממילא לא ייקרה. אז בטוח שלא, ואם אמרו לכם שצריך לשפר תנועה של הפאציה, או רקמת חיבור, כדי שהתנועה אחר כך תהיה טובה, אתם צודקים, תנועה תשפר תנועה, עיסוי לצלקת – לא! אז בבקשה תנו לגוף לעשות את שלו ותשמרו על תנועה. ואם הצלקת בולטת, לא יפה או כואבת – פנו לפיזיותרפיסט/ית עם הכשרה לטיפול בצלקות (זה לא אני)

בואו נדבר על הקשר בין נזק לבין כאב, הסיבה שקיימת אצלכם ההנחה שיש קשר ישיר בין השניים הוא שפעם בעבר נפלתם, קבלתם מכה, ירד לכם דם, והיה כאב. אז הקישור הראשוני שנוצר לכם לכאב הוא נזק, עכשיו בואו נבדוק את הנתונים לגבי אותה נפילה, אם תנסו להיזכר לאחור לגבי אותה נפילה או תסתכלו על הילדים שלכם תראו כי הכאב נעלם בדרך כלל לפני שהנזק נעלם. כלומר, כאשר נחתכם יורד דם לוקח כמה ימים טובים עד שנוצר צלקת כזו שאתם כבר לא מבחינים בה על העור. אבל הכאב נעלם לפני כן, הכאב היה שם כדי להגיד לכם, הי תסתכלו – משהו קרה. הוא סיים את תפקידו ונעלם. אז הכאב לא קיים תמיד לכל אורך נזק, רק בחלקו. בואו נחשוב על אירועים נוספים בגופכם שאתם לא מתייחסים אליהם, למשל הורדתם מכנסיים וגיליתם שיש לכם סימן כחול. אתם לא זוכרים שקבלתם מכה, יתכן ואפילו תגעו באזור ולא יכאב, אך השטף הדם הוא עדות לפגיעה. אז היה נזק, אך הכאב לא היה. בואו נסתכל על אירוע נוסף, כאב גב מתמשך. נניח וקבלתם את האבחנה שיש לכם משהו בגב בבדיקת הדמייה, ונניח אותו משהו הוא פריצת או בלט דיסק, אתם רוצים לקשר את הכאב לאותו ממצא. אך קיימים אנשים לא כאובים באוכלוסייה המסתובבים עם פריצת דיסק או בלט דומה לשלכם. אם להם לא כואב, למה שלכם יכאב? אז רואים נזק, אבל יש אנשים עם כאב, ואחרים עם אותו ממצא, בלי כאב. ואחרון חביב כאבים שאין להם הסבר, בדיקות על בדיקות, הכל יוצא תקין, ועדיין הסבל והכאב הוא אמיתי וקיים. אז אין שום נזק, ועדיין יש כאב. אז מה זה אומר? שכאב הוא דבר הרבה יותר מסובך מהקשר בין נזק לכאב. פתרון לכאב הוא לא הפיכת הגוף להיות מאוזן, או סימטרי, או צעיר. הפתרון הוא בהסתכלות יותר רחבה.

הרבה פעמים אנשים אומרים לי "טוב, אני מבין שהכאב הוא בראש, אבל מה אני עושה עם זה? למה זה לא עובר?" חשוב להבין כי האדם השכלתני שקורא את הפוסט הזה עכשיו לא הוא זה שמכתיב מה שקורה בגוף. לא אני ולא אתם יכולים להחליט מה יהיה קצב הלב, מה יהיה לחץ הדם, להפסיק את הנשימה, או להוריד את תגובת מערכת החיסון באלרגיה. המוח שלנו מלא בתפקודים שאין לנו שום שליטה עליהם, אנחנו יכולים להבחין בעבודה שלו כאשר אנחנו צופים סרט מפחיד. אנחנו יושבים בבית, מול המסך, המוזיקה מתעצמת, התאורה בסרט מתעמעמת, אנחנו יודעים שמשהו רע עומד לקרות, הדופק שלנו עולה, לחץ הדם, האישונים מתרחבים, הנשימה מתקצרת, ואנחנו ממתינים. פתאום האיש הרע קופץ למסך ואנחנו קופצים בכורסה. למה? שום דבר לא יקרה לנו, אנחנו יושבים בסלון, אנחנו רואים את הסרט, בסרט משתתפים שחקנים, אנחנו יודעים שהדם זה קטשופ, הסכין היא לא אמיתית. ועדיין, קפצנו, למה? כי החלק האחורי או הפנימי יותר של המוח, האחראי על תגובות הישרדות, זה שאחראי על קצב הלב, לחץ הדם והנשימה, הוא הראשון שמגיב, הוא בתכלס, הבוס הגדול של הגוף שלנו. והוא נבהל מהסרט. אנחנו, הקוגנטיביים, השכלתנים (יש כמובן הרבה על מה להתווכח כי פרופ' דניאל כהלמן קיבל פרס נובל המוכיח בדיוק את ההפך, שלא קיימת חשיבה רציונלית) אנחנו התפתחות אבולוציונית מאוחרת במוח ופחות חשובה. אנחנו לא באמת קובעים את כללי ההתנהגות של המוח. אז מי כן? הבוס הגדול הוא החלק במוח שקפץ כאשר הרשע נכנס לתמונה, הוא אחראי על תגובות השרדותיות. באותו רגע הדופק שלכם קפץ לשמיים והנשימה שלכם נעצרה לזמן קצר. נבהלתם. והגבתם גופנית למציאות שבכלל לא קיימת. החלק ההישרדותי הזה הוא זה המייצר כאב. הוא אוסף מידע, מחוויות העבר, ממה שהוא למד מאחרים, ממה שהוא חוזה בעתיד, ואז הוא מגיע למסקנה – האם יש סיבה להגן על הגוף = כאב, או אין = לא כאב. אז איך גורמים לחלק הזה של המוח לחשוב שאין סיבה להגן על הגוף? אתם צודקים זה החלק המסובך, בגלל שהוא תלוי בהרבה גורמים. למשל שינה, תזונה, ידע קודם, חוויות עבר, לחץ רגשי, קשרים בין אישיים, עומס גופני ועוד. אצל כל אחד הסיבות הן שונות. יש דרכים שונות לפתור את הדיסוננס הזה בין החלק שמבין שהגוף בסדר לעומת החלק שעדיין חושב שיש סכנה גדולה. אבל אני יכולה להבטיח לכם שלמוח האחורי או פנימי יהיה מאוד קשה לשחרר את תחושת הסכנה אם החלק החשיבתי עדיין מאמין בה. אז דבר ראשון תדאגו שאתם חיים בסרט הנכון.

אז בואו נדבר קצת על שרירים ומה הקטע שלהם. לכל שריר יש כיווץ בסיסי קיים. אנחנו לא צריכים לחשוב על הכיווץ של השרירים שלנו מעבר לפעולות שאנחנו רוצים לעשות. למשל, כאשר אנחנו רוצים לשתות את הקפה של הבוקר אנחנו שולחים את היד להרים את הכוס ולהגיש אותה לפה. למרות שנדמה לנו שרק שרירי היד פעלו כמעט כל השרירים בגוף מתכווצים כדי שהפעולה הקטנה הזו תתבצע. שריר כשהוא לא מכווץ רצונית הוא עדיין מכווץ, קוראים לזה טונוס בסיסי. כלומר, לכל אחד ואחת מאתנו יש רמת כיווץ ראשונית של שריר. כזה שגם אם בשיעור הרפיה נשחרר עד הסוף, ננשום לתוך השריר, נדמיין כדור של אור שיוצא מאתינו, ונמלא את האיבר בחיוניות, הוא עדיין יהיה שם. כאשר אנחנו שוכבים, יושבים, עומדים, הולכים, ואפילו כאשר אנחנו ישנים, כל השרירים שלנו מכווצים בדרך זו או אחרת. ולנושא שלשמו התכנסנו, שריר תפוס. יש לשריר שני מצבים, מכווץ באופן רצוני – שלחתי את היד לכוס הקפה. מכווץ לא רצוני כל השרירים במהלך שתיית הקפה. כלומר אפשר להגיד ששריר יכול להיות מכווץ יותר ומכווץ פחות. וזהו. אז מה זה שריר תפוס? אין לי מושג. ניסיתי להבין מאנשים מה הם חושבים משמעות המושג כדי להבין מה כוונתם, אז כנראה שהכוונה היא שריר שהוא מכווץ. אבל שריר אמור להיות מכווץ, אז אולי הכוונה היא ששריר מכווץ יתר על המידה? ואז השאלה הפילוסופית היא מי קובע מה היא מידת הכיווץ הנכונה? בשלב הזה של השיחה עצבנתי את הנוכחים והם אמרו לי שהם לא יודעים להסביר אך הם יודעים להרגיש את זה ! זה מרגיש קשה וכואב. בעיה ראשונה: באופן כללי אם תלחצו מספיק חזק כל מקום בגוף יכול לכאוב לכם. אז להגיד ששריר תפוס בגלל שהוא כואב זה קצת בעייתי. בעיה שנייה: מרגיש קשה, אכן אם שריר מכווץ הוא קשה יותר למגע. תעשו פוזות שריריות מול המראה ותשימו לב שכיווץ של שריר גורם לו להיות יותר קשה. אז מה זה שריר תפוס? שוב אני אענה, אין לי מושג. זו אמרה מוכרת וידועה שכולם משתמשים בה, לכולם יש מושג בבטן למה הכוונה אך האם אתם באמת יודעים מה הכוונה? ולמרות זאת יש בשורות טובות!! אני יודעת איך משחררים שריר. זה חוק נוירולוגי שתמיד עובד (אלא אם כן יש פגיעה נוירולוגית כמו שציינתי קודם) אפשר לשחרר שריר כאשר מכווצים את השריר הנגדי לו, כאשר מכווצים את השריר שמכופף את הברך בהכרח השריר שמישר את הברך לא מתכווץ. או, יש אופציה שנייה, אם מכווצים שריר עוד, בסוף הוא מתעייף ומפסיק להתכווץ. אם שרדתם עד עכשיו אני מקווה שהבנתם את הבשורה הטובה, גם בבעיות של שריר המכווץ לא כמו שאתם רוצים, תנועה היא התשובה. *** אחרי שלוש כוכביות באה ההערה שאם שריר מכווץ על מנת להגן על משהו, אתם יכולים לעשות שמיניות באוויר והשריר לא ישתחרר כי לכיווץ שלו יש תפקיד.

למה אני חושבת שהמוח שלנו הוא סוכן ביטוח? אני אסביר, לכל אזרח במדינה יש ביטוח, ביטוח לרכב הוא חובה, לרובנו יש ביטוח חיים, ביטוח בריאות, ובעצם כל אחד מאתנו דואג שאם יקרה משהו בעתיד אנחנו נהיה מכוסים כלכלית, את הדאגה הזו אנחנו מחזיקים כי מישהו אמר לנו שצריך לדאוג, כלומר, או שחברת הביטוח אמרה לנו בעזרת סוכן ביטוח חכם שזרק עלנו מספרים, או כי קראנו בעיתון את הסיכונים לכל מיני דברים, למשל על שיעור תאונות הדרכים, או כי פגשנו מישהו שקרה לו משהו, ולמדנו שביטוח זה דבר חשוב, אבל ביטוח זה סוג של סטטיסטיקה, אנחנו מניחים שמשהו יקרה לנו כי קיים סיכוי שהוא יקרה. אם תסתכלו על הנתונים היבשים, לרובנו לא קורה שום דבר שמצדיק את התשלום החודשי הגבוה שאנחנו משלמים לחברה הביטוח. גם אם הוצף לנו הבית, ואנחנו נאלצנו להפעיל את הביטוח (ונניח שהסכימו לשלם) האם סכום הכסף שקבלנו שווה את הסכום הגבוה החודשי שאנחנו משלמים כל החיים? או את עליית הפרמיה אחר כך. אני אעזור לכם בדילמה, התשובה היא - לא, אם התשובה הייתה כן חברות הביטוח לא היו עושות מיליונים. אבל למה אני מדברת אתכם על ביטוח בכלל? אני פיזיותרפיסטית, כי ככה המוח שלנו פועל, הוא חוזה את העתיד. כל הזמן. האם אני אצליח במבחן? האם אני אספיק לעבור את הרמזור המהבהב בירוק? האם אני אספיק להגיע הביתה בזמן? אנחנו חוזים גם דברים גדולים מאלה, בוחרים מסלול בחיים לפי מה שאנחנו מעריכים שנאהב לעשות בשנים הבאות, אבל זו השערה בלבד. כמה אנשים אתם מכירים ששינו את המקצוע שלהם? שינו מסלול לימודים? התגרשו? עזבו מדינה? שינו העדפה מינית? אבל מה הקשר של כל זה לכאב? הרי כאב זו לא החלטה עתידית, זה מצב עכשווי. אז זהו, שלא. בכאב, המוח עושה הערכת מצב עתידנית ומחליט שדרך הפעולה הטובה הטוב ביותר הוא לעצור אותנו. תחשבו על זה, הנחתם יד על משטח חם, "איי כואב" הרחקתם את היד – האם נפגעתם? ברוב המקרים, לא, אולי היד נעשתה אדומה מהחום אבל שום נזק ממשי לא נעשה. מדוע כאב לכם אם לא היה שום נזק? אתם תענו לי בקלות, כי היה חשש לנזק, המוח יודע שעלול להיגרם נזק והוא עוצר אותנו לפני הפגיעה. הלכתם יחפים על אבנים דוקרות, כל הדרך אתם חוזרים על המנטרה "איי, איי, אח, איי, אווץ'" כואב לכם. עצרו שנייה והסתכלו על הרגל, האם חתכתם משהו? לא. מה עשה המוח? הוא הזהיר אתכם מפני סכנה. בכאב כרוני, בהעדר הסבר ברור לכאב או המצאות כאב מעבר לזמן הריפוי הרגיל, המוח הופך לסוכן ביטוח ממולח. המוח עושה הערכת סיכונים על סמך איסוף מידע מהעבר, ממה שמופיע בעיתונים, ממה שאמרו השכנים, ממה שאמרו המטפלים והוא מחליט שיש סיכוי לסכנה. גובה מאיתנו פרמיה של כאב. הוא יכול לתת כאב, למרות שאין נזק. הוא מייצר כאב כי הוא חושב שמשהו עלול לקרות.

שיחה שניהלתי בפרטי, מועתקת אך פרטים מזהים נחמקו: הוא: יש לי שאלה שקשורה לגב, עברתי לפני 5 שנים ניתוח גב בעקבות פריצת דיסק לא פשוטה. לאחר כמה חודשים החלמה חזרתי לשגרה. לפני שנתיים שוב הייתה לי פריצת דיסק באותן חוליות בדיוק. הפעם לא הסכמתי לעבור שוב ניתוח כירורגי, ונעזרתי באוסטאופת מוכשר. הגוף החלים לאט לאט. בעברי התאמנתי בקראטה 7 שנים, וגם עסקתי בריצות למרחקים בינוניים של עד חצי מרתון. התחלתי בשנה האחרונה להתאמן במכון כושר, פעמיים בשבוע, לחיזוק כללי. אני לא מתקרב לתרגילים שמעמיסים על הגב במישרין כמו סקוואטים עם מוט משקולות, דד ליפט ולחיצת כתפיים עם משקולות. אני כבר לא יודע אם הפחד שלי מפציעה חוזרת בגב הוא מבוסס, או שבכל זאת אני יכול לבצע סקוואטים, דד ליפטים ועוד. תודה רבה אני: אני לא רואה שום סיבה לא לבנות את הכושר של הגב שלך שוב, זאת אומרת להתחיל ממשקל נמוך ולעלות בהדרגה, היום ידוע ש"פריצות דיסק" הן כנראה גנטיות ואינן מחייבות שיגרמו כאבים. הרעיון הוא לא לפחד ולהאמין שהגוף שלך יכול להתחזק בהדרגה ולהתחיל לעבוד ובעתיד יהיו לך כאבים, כמו שלי יהיו, כמו שלכל החברים שלך יהיו- כאבי גב זה משהו שכיח. אבל להימנע מפעילות כדי שהם לא יגיעו זה מיותר כי דווקא הפעילות היא זו המרחיקה בין התקפים והיא זו העוזרת להתקפים לעבור מהר. הוא: הבנתי. אז כל האנשים הדי שליליים מסביבי שכל הזמן אומרים לי "אמרנו לך שתדפוק לך את הגב והברכיים מהריצות שלך"... טועים בעצם, לא? אנסה ליישם את מה שכתבת לי. זו כנראה עבודה מנטלית לא פחות מאשר פיזית תודה רבה אני: באופן כללי אני לא מבינה מה משמעות המילה תדפוק... ברור לך שמידי פעם כואב, גם לחברים שלך יכאב. הברכיים והגב הם הסיבה מספר אחת לביקור אצל רופא המשפחה אז סביר להניח בסטטיסטיקה די גבוהה שמתי שהוא הם יכאבו לך. השאלה היא מה אתה מעדיף? שתמשיך לעשות מה שאתה אוהב - לרוץ ולשמור על הכושר שלך ויכאב לך מידי פעם או שלא תעשה כלום תשב במשרד ויכאב לך מידי פעם? הוא: ברור שאני אמשיך לעשות ספורט כי אני מפיק ממנו הנאה אדירה, ובטח שזה יותר טוב מלהיות בטטת כורסא...

שאלה שקיבלתי בהודעה אישית שחשבתי שכדי לפרסם: רציתי לשאול שאלה לגבי ריצה וברכיים.. נושא קצת לעוס. התחילו לי לאחרונה כאבים בברכיים לאחר ריצות, זה קצת מוזר להגיד שריצה לא גורמת לכאבי ברכיים. אני רץ חובב, בעיקר ריצות של 10 ק"מ, 3 פעמים רצתי חצי מרתון, ומעולם לא הרגשתי כאבי ברכיים, כאבי גב דווקא כן לצערי. אולי לכל אחד יש ביומכניקה שונה? אולי לאחד יש פלטפוס ולאחר יש קשת גבוהה, וכל מנח של כף הרגל בעת הריצה סופג את משקל הגוף בצורה שונה, לכן יש אנשים שיכולים לרוץ אולטרא מרתון ללא כאבי ברכיים בכלל, ואילו מישהו אחר עלול להרגיש כאבים אחר 5 ק"מ? יש גם מלא דעות לגבי יתרונות ריצה "יחפנית" שטוענים שנעליים "מתקנות" או מדרסים זה כמו לשים גבס על הרגל, וכל שרירי כף הרגל מתנוונים במקום להתחזק. לעומת זאת יש בקוטב השני את חסידי המדרסים, שטוענים שהמדרסים באים לתקן עיוות של קשת כף הרגל, כך שללא המדרס יהיו עומסים גדולים על מפרק הברך, האגן וגם עמוד השדרה. אולי גם המשקל שלי לא בדיוק עוזר כאן. לא שיניתי נעל ריצה, מסלול ריצה או קצב ריצה. לכן מתסכל אותי שאני לא מוצא סיבה כביכול הגיונית לכאבים החדשים. המחשבה הראשונה אומרת לי שיש "שחיקה" או "בלאי" של הסחוס בברך. מצד שני, קראתי כל כך הרבה מאמרים שמפריכים את הטענה שריצה גורמת לנזקי ברכיים. מרגיש קצת מבולבל. אשמח להתייחסותך. תשובתי (באישור השואל כמובן): הי א' המחשבה כי כאב קשור אך ורק לרקמות של הגוף היא בעייתית, כי בחיים שלנו יש הרבה יותר דברים מעבר לגובה של הקשת בכף הרגל והסחוס בברך. למשל, שעור הפציעות של שחקני פוטבול בקולג' אמריקאי הוא הכי גבוה סביב סיום הליגה וכן סביב תקופת הבחינות. המוח שלנו יכול לבקש מאתנו להוריד קצב לא רק בגלל שרצנו יותר מידי או שהנעליים שלנו לא מספיק טובות, הוא יכול לבקש מאיתנו להוריד קצב כי לא ישנו מספיק טוב בלילה, לא אכלנו טוב בשבועות האחרונים, יש לנו המון לחץ בבית או בעבודה, איבדנו מישהו קרוב וכדומה. יתכן כי כל אלה נשמעים לך סיבות רוחניות לכאב אך הם לא, חוסר שעות שינה מפריע להתאוששות הגוף לאחר פעילות גופנית, חוסר תזונה נכונה מפריע לבנייה לצורך התאוששות, לחץ משחרר חומרים שמפריעים להתאוששות הגוף, איבדנו מישהו קרוב – זה לחץ או חוסר תשומת לב לתנועה. אני מצרפת לפוסט הזה סרטון המדבר על נעליים ומדרסים, לא אני עשיתי את הסרטון אבל אני חושבת שהוא גאוני.

הספר אסטרטגיות שיקום מופץ בחינם לכל מי שרוצה לקרוא

למה את מעצבנת? אחרי הפוסט האחרון קיבלתי טלפון עם השאלה, וכמובן שהרמתי גבה כי לא הבנתי במה מדובר, אז אחרי שיחה ארוכה הבנתי שני דברים, האחד, את מי אני מעצבנת, מסתבר שהרבה אנשים, ושני הבנתי למה אני מעצבנת, אני מעצבנת כי אני מאמינה. אני מאמינה שאפשר לחיות ללא כאבים מתמשכים, אני מאמינה שאפשר ללמד אנשים לטפל בעצמם ללא ניתוחים, ואני מאמינה שפה, דווקא במדינה שלנו, בגלל שהיא קטנה, נוכל לעשות שינוי גדול. ואני לא מאמינה בזה בגלל שזה מה שכתוב לי בכוכבים, אני לא מאמינה בזה כי זה מופיע בפרסומות (ההפך הוא הנכון), אני מאמינה בזה בגלל שיש אלפי מחקרים שתומכים בזה, שוב ושוב. אני מאמינה בזה כי אנשים שנכנסים לניתוח גב ויוצאים ומקבלים צנצנת קטנה ובה הם רואים את חתיכת הדיסק שהוציאו להם מצבם הרבה יותר טוב מאשר אנשים שעברו את אותו ניתוח ולא קבלו את אותה חתיכת דיסק, אני מאמינה בזה כי אנשים שאומרים להם שעשו להם ניתוח ובעצם לא עושים שום דבר מרגישים טוב כמו אנשים שעברו ניתוח. אני מאמינה בזה בגלל שכאשר מסבירים לאנשים מה הולך לקרות להם לאחר הניתוח מצבם הרבה יותר טוב מאנשים שהוסבר להם רק מה שקורה במהלך הניתוח. ואין סוף למחקרים שמראים שמה שהאדם חושב משפיע על התוצאה. אני רואה את זה כל יום בקליניקה, לא רק בקליניקה שלי. אז אני אמשיך לעצבן, ואמשיך להציק, ואמשיך להכעיס אנשים כי זרעים שאני זורעת היום בראשים של אנשים יתכן וילבלבו מחר, או בעוד שנה ואולי אפילו בעוד עשר שנים. אבל אף אחד לא ייקח ממני את החלום שבו אנשים יפסיקו לסבול. אני יודעת שכאב הוא בלתי נמנע וחשוב, אך את מרכיב הסבל אנחנו יכולים לנצח. כולנו עברנו פרידה כואבת, לכולנו נשבר הלב, ולא כולנו סבלנו במשך שנים. כי כאב הוא בלתי נמנע, סבל מתמשך כן.

אני אגיד את זה שוב, ושוב, ושוב, עד שזה יכנס לכולם לראש, כאב לא שווה נזק! כאב לא שווה נזק! ולכן אי אפשר להגיד שיציבה לא נכונה תוביל לכאב, אי אפשר להגיד שיותר מידי ריצה תגרום לכאב, אי אפשר להגיד שישיבה ממושכת תוביל לכאב. כי הקשר הזה לא קיים, פשוט ל-א קיים. התחושה שיש קשר בין השתיים בגלל ההסקה הלוגית, שהיא טעות, שאם אנחנו משנים את אחד הדברים האלה וכאב נעלם זה אומר שזה היה הגורם לכאב, למה אני מתכוונת? שאם שינינו את היציבה שלנו והכאב נעלם הרי שהיציבה הייתה הסיבה לכאב, לא נכון שאם הפסקנו לרוץ או הורדנו נפח ריצה והכאב נעלם הרי הריצה היא אשמה, שוב לא נכון שאם הפסקנו לשבת הרבה והכאב נעלם הרי הישיבה היא אשמה, שוב, ושוב לא נכון. אפשר לראות זאת בקלות אצל ילדים, הם נופלים, מקבלים מכה, אולי אפילו יורד להם דם וכאשר הם מקבלים נשיקה או חיבוק ולפעמים צריך פלסטר, הכאב נעלם. האם חוסר בנשיקה היא הגורם לכאב שלהם? האם נשיקה רפאה אותם? האם הנשיקה גרמה לפצע להעלם? לא! הכאב נעלם. תעצרו שנייה ותחשבו, אם אתם מניחים שהסיבה לכאב גב שלכם הוא ישיבה כי הפסקתם לשבת וכאב נעלם, הרי הסיבה לכך שכואב לילד הוא חוסר בנשיקות כי כאשר הוא קבל נשיקה הכאב נעלם. כאב לא שווה נזק, ונזק לא שווה כאב, נשיקה או פלסטר לא תיקנו שום דבר בגוף, הם הרגיעו את מערכת העצבים של הילד, הם אמרו לו – הכל בסדר אתה מטופל. כאשר אתן משנים את היציבה שלכם אתם משנים את הדרך בה המוח חושב על הגוף, אתם משנים את התפיסה שלו, הכאב נעלם, זה לא (!) אומר שיציבה היא שגרמה לכאב, זה רק אומר שזו האסטרטגיה שבחרתם. באותה מידה יכולתם לבחור בעליית מדרגות, מדיטציה, שינוי מהותי בחיים, יציאה לחופשה, כל אלו אסטרטגיות לגיטימיות על מנת לבדוק האם זה היה משנה את הדרך בה המוח היה תופס את הגוף. אני משתגעת עכשיו כי אתמול ראיתי עוד פוסט על כך שיציבה לא נכונה מובילה לכאב ולכן בלה, בלה, בלה... אין לי שום בעיה שתשנו את היציבה, תעשו מה שאתם רוצים, אבל אל תגידו שיציבה לא נכונה גורמת לכאבים, כי זו הפחדה שעלולה להחמיר כאבים. ואתם יודעים מה מגניב בזה?? שאין פתרון אחד לכאב, יש מאה, אז תפסיקו למכור הפחדות!